בן דבורה ומשה, נולד ביום כ"ה בתשרי תרפ"ו (13.10.1925) בתל- אביב. לאחר שסיים את לימודיו בית-ספר יסודי בתל-אביב בחר לעסוק בנגרות. כחמש שנים שירת בפלמ"ח והשתתף בפריצה למחנה המעפילים העצורים בעתלית. עם היווסד ההכשרה המגויסת בכפר מנחם הצטרף אליה והיה לאחד מחבריה הפעילים ביותר. עם תום תקופת שירותו בפלמ"ח יצא עם חבריו לקיבוץ עצמאי בבאר יעקב, שהתנחל אחר-כך במקומו הקבוע, נירים שבנגב. דויד הצטיין במידת האחריות בכל מעשיו, דבר שנטע רגש ביטחון בלב חבריו, שהיו רגילים לומר: "דודו פה - אין דאגה". אף במצבים המסוכנים ביותר היה שופע ביטחון. דודו היה ממונה על ביטחון הנקודה. זמן רב לפני שפרצה מלחמת-העצמאות בעקבות החלטת עצרת האו"ם ב-29.11.1947 על חלוקת הארץ, ראה את הנולד ולא חסך עמל וזיעה לא מעצמו ולא מחבריו, בשקדו תמיד על האימונים ועבודות הביצורים במקום. הודות לכך היה קיבוץ נירים מוכן לקבל את פני הצבא המצרי הפולש.

ביום ו' באייר תש"ח (15.5.1948) הדפו אנשי נירים, בפיקודו של דודו, את התקפת המצרים הראשונה, אך הוא עצמו נפל בהתקפה זו בפגוע בו רסיס פגז. הובא למנוחת-עולמים בבית- הקברות בנירים.